"כלניות, כלניות. כלניות אדמדמות, אדמוניות". כך כתב אלתרמן, וכך הרעימה בקולה הנהדר שושנה דמרי, אל מול לחנו המרגש של משה וילנסקי. ואין פלא שהשיר הזה מרגש כל כך. כי הרי כל מי שראה אי פעם את הכלנית האדומה – מתרגש מיד!
סיפור הצלחה של שימור ותודעה
הכלנית היא גיאופיט. כלומר, מתחת לאדמה חבויה לה פקעת (או בצל בלשון עממית), והיא נחה לה במחשכי האדמה, עד שנהיה קר מספיק, ועד שיש מספיק גשם – וככה כשינואר מביא אתו את הקור שלו – פורחות להן הכלניות. אדומות, לבנות, ורודות, סגולות, כחולות וכל מיני גוונים שבין לבין. מדהימות! מרגשות! יפיפיות!
היום ניתן לראות בארץ כלניות רבות מאוד. הן מופיעות בשמחה לפתע באי תנועה באמצע העיר, וגם בשדה ירוק, או בין חרציות צהובות. רבות. רבות מאוד. וברובן אדומות, אך, גם בצבעים האחרים. אולם, באמצע המאה ה-20 הלכו והידלדלו מאוד כמויות הכלניות בארץ ישראל, ואילו היום הן שכיחות כל כך. שיקום זה של כלניות ארצנו, הוא הצלחה נפלאה של התנועה לשמירת הטבע שקמה בארץ. והרי היום וכבר שנים רבות – כל ילד וכל וילדה בגן יודעים כי ישנם פרחים מוגנים שאסור לקטוף. וזוהי הוכחה ניצחת להצלחה של הקמפיין הנרחב שנעשה בארץ לשימור הטבע. הצלחה שאין שנייה לה.
הכלניות של מחלף גולני
כאמור, את הכלניות היפות אפשר לפגוש במקומות רבים בארץ. אך, אנו מציעים לאוהבי הפרחים (וגם למי שעדיין לא יודע עד כמה הוא אוהב פרחים) – לעצור במחלף גולני, בדרככם אלינו אל נהרא, אשדות יעקב. ליד המחלף, משני הצדדים שלו תפגשו בחודשים ינואר, פברואר, מרץ מרבדים אדומים ונפלאים של כלניות רבות, המקשטות את אדמת הארץ שלנו – ביופי שופע ומזמין. כמו אומר: בואו ראו, אבל זכרו – אני פרח מוגן. אותי אסור לקטוף!