לוין קיפניס, מספר לנו בסיפורו סכך לסוכה, שגדי ומשפחתו בנו סוכה: תקעו עמודים, סרגו בבדים וכל מה שחסר להם כל כך, הוא – סכך! רק סכך. הלך גדי מעץ אל עץ וביקש מכל אחד בנימוס ובשמחה סכך לסוכה, אך לכל העצים היה תירוץ מדוע אין הם יכולים לתת מענפיהם לסוכה. ורק עץ התמר לא רק שנתן לגדי מענפיו לסכך, אלא נתן לו במתנה גם לולב לתלות בסוכה, ולהוסיפו לארבעת המינים.
בסוף חודש אלול ובתחילת חודש תשרי ניתן לראות כיצד בכל שנה גוזמים בערים, במושבים ובקיבוצים את ענפי העצים השונים, ובעיקר את ענפי עצי התמרים, שהפכו רבים כל כך בכל מקום ישוב – אולי בגלל יופיים הגבוה, הנראה למרחקים…
ישנן שתי סיבות עיקריות לגיזום המסיבי דווקא בשלהי הקיץ; הסיבה האחת היא שהנה עוד רגע יגיעו רוחות הסתיו השובבות, שידועות כמעיפות כובעים מראשי ילדים, וניירות משולחנות המבוגרים, וגם כמובן הרבה הרבה עלים. עלי שלכת כמובן. אחרי רוחות הסתיו השובבות, עשויות להגיע רוחות אחרות. חזקות יותר. רוחות החורף. שהן כבר ידועות כמורידות גם איזה ענף או שניים, ומה לעשות שבמקומות יישוב – הנפילות הללו עלולות לגרום לנזק ברכוש או בנפש, חלילה; ולפיכך, מעדיפים למנוע זאת – ע"י גיזום הענפים מראש – בשלהי הקיץ.
אך, סיבה נוספת קמה בחינניות יחד עם הסיבה התברואתית– סכך לסוכה כמובן, ומה נחמד ששתי הסיבות הולכות להן יד ביד. אז, בחודש אלול ותחילת תשרי, בשלהי הקיץ, כשהסתיו כבר עוד רגע כאן – יוצאים להם אנשי העיר ואנשי הכפר ללקט מהרחובות ענפים לסכך. ומה שמחים הם אנשי העיר וגם אנשי הכפר למצוא בין כל שאר הענפים – גם ענפי תמר לסכך מהודר, ואולי אפילו כפות תמרים לקישוט הסוכה.
באשדות יעקב, ובכלל בכל יישובי עמק הירדן, שמחים במיוחד בחג הסוכות. כי אצלנו גדלים התמרים הטעימים ביותר בעולם, שגם נותנים בשמחה מענפיהם לסכך – לשלל הסוכות המקשטות את קיבוצי ומושבי עמק הירדן, וגם את הסוכה שלנו בנהרא, כמובן.