לכל חג יש את המנהגים שלו. חג הפסח הוא חג שכל המשפחה מתכנסת – רוצים, או לא רוצים. מסכימים או לא מסכימים – כולם יושבים ביחד לשולחן ומקשיבים להגדה ואוכלים. אוכלים הרבה!
בחנוכה – כיף לראות איך הילדים מתלהבים מהנרות, מהסביבונים ובמיוחד מהסופגניות, כמובן.
בחגי תשרי – השופר והתפילות.
ובשבועות? שבועות זה החג שכולם יוצאים החוצה לטבע וחוגגים שם. ובקיבוצים, יודעים לעשות את זה הכי טוב!
קצת היסטוריה
חג השבועות היה ידוע כמחובר למעגלי הטבע עוד בימי המקרא. זהו אחד משלושת הרגלים, שבו היו עולי רגל מביאים ביכורים לבית המקדש. ביכורי תבואה וביכורים מהצאן והבקר. המנהג הזה, ממשיך באופן מסוים גם היום. בכל מושב וקיבוץ התחיל עוד לפני קום המדינה הטקס הנפלא והמיוחד של שבועות. מכל רחבי הארץ היו מגיעים לקיבוצים ולמושבים כדי לראות את הפלא המיוחד הזה.
אנשים לבושי לבן רוקדים ביחד הורה. נשים עולות יחד אם התינוקות שלהן לבמה ומציגות את הקיבוצניק או המושבניק החדש לכל חברי המשק. בני צאן ובקר מובלים על עגלות או בידי אנשי הרפת והדיר. אנשי גידולי השדה מביאים סל גדול מקש שבו מיטב התוצרת החקלאית, המנוח כלאחר כבוד לצד מכלי מתכת מלאים חלב טרי.
בקיצור, חגיגת טבע מופלאה ומרגשת – שמזכירה אולי, את שמחתם של עולי הרגל – שהגיעו לבית המקדש.
שבועות בקיבוץ… גם היום!
אך בעצם… למה לדבר בלשון עבר? המחזה היפה הזה שתיארנו לכם כאן, נראה גם כיום במושבים ובקיבוצים רבים מאוד ברחבי מדינת ישראל. גם אנחנו באשדות יעקב ובנהרא – אוהבים לציין את החג הנהדר הזה. והאורחים שלנו ירגישו מיד שחג השבועות קרב ובא. אבל, אנחנו כל כך אוהבים את שבועות – שבוודאי גם אם תגיעו אלינו קצת אחרי – לנפוש כאן בטבע היפה שלנו, ופשוט להירגע בנהרא; יזכירו לכם הקישוטים שעוד נשארו מהחגיגות – ששבועות זה החג של הקיבוצים – גם אז, וגם היום.