כשהייתי תינוקת ואחרי זה ילדה, אבא שלי היה נעלם הרבה מהבית. הוא היה לובש מדים, ונוסע. הילדות שלי, וגם הבגרות שזורים לכל אורכם בסיפורים נפלאים על הדובדבנים הטעימים שאבא וחבריו היו קוטפים ישר מהעצים. על האנשים נעימי ההליכות של לבנון. ומדי פעם, נכנס גם איזה סיפור על נגמ"ש שעלה באש מטיל או ממטען ממש ממש צמוד לנגמ"ש של אבא שלי, ועוד כמה סיפורים כאלה, תמיד מתוך ההווי של החבר'ה, בתוך הפריחות והירוק המדהים של לבנון.
וזהו סיפורה של לבנון לרבים מאוד כאן אצלנו בארץ ישראל. אימת קרבות משולבת בהווי החבר'ה. אימת המארבים שזורה בטבע הנפלא שמקיף מכל עבר. והיה הרבה זמן לפתח את מערכת היחסים הסבוכה הזו – היו למדינת ישראל ולחייליה ומשפחותיהם שנים רבות של הסתגלות למצב המוזר הזה, כ-30 שנה של שהות ממושכת של חיילים בעומק לבנון, הן בשגרה והן בלחימה קשה.
בית איל – הנצחה משולבת במפעל חיים
רבים מאוד שילמו בחייהם על השהות הזו בלבנון. רבים מדי. כל אחד הוא עולם ומלואו, כל אחד יחיד ומיוחד. ביניהם גם איל שמעוני, בן אשדות יעקב, שנהרג ב-18.9.97 מטיל שחדר אל הטנק שלו, בהיותו בן 21 בלבד. אמו של איל, אורנה, וחברי הקיבוץ הקימו מפעל הנצחה הקרוי על שמו, הוא בית איל, הנמצא בקיבוץ אשדות יעקב.
בית איל הוא מקום מיוחד במינו – לצד מפעל הנצחה של נופלי לבנון כולם, חיילים ואזרחים; הנצחה הכוללת שמות ותמונות ופנים, הסברים על קרבות, סיפורים אישיים, הדרכות מיוחדות ושיחות. לצד כל אלה, המזכירים לנו את הנופלים, מתקיים גם מפעל חיים. בית איל משלב בריכה רגילה ובריכה לטיפולים, מועדון כושר וסטודיו לחוגים, ספא של טיפולים מפנקים, ובאופן כללי מקום של הנאה ושמחה. מקום שמהווה גם שינוי חברתי-תפיסתי ע"י שילוב יום-יומי של אנשים עם צרכים מיוחדים, עם כל אורחי בית איל – בשילוב ובהרמוניה של חיות וזרימה. גם אורחי נהרא מוזמנים ליהנות מבית אייל מתוך זיכרון ומתוך שמחה.
מצפה אבנר
כשתגיעו להתארח ולהתפנק בנהרא, שבאשדות יעקב, אם תרצו לשבת רגע ולהתרווח מול כל היופי, או לעשות פיקניק נחמד – תוכלו להגיע אל מצפה אבנר. תצפית מדהימה על הרי הגלעד והגולן, ועל הגבול הירדני שעובר ממש שם. וכשתשבו לכם שם רגועים בתוך השלווה העוטפת – זכרו גם את אבנר אלתר, גם הוא בן קיבוץ אשדות יעקב, שנפל באסון המסוקים ב-1997. אבנר הוא דור שלישי למייסדי קיבוץ אשדות יעקב – ילד ונער של חדווה, של ספורט, ושל מוסיקה ושירה. בעיקר שירים עבריים – שירים יפים, על ארץ יפה.
וכמה יפה שזה כך, כמה מדויק שנוף וטבע ומתחם ספורטיבי מתקיימים לצד הזיכרון והעצב על ההולכים שלא ישובו עוד. כי החיים ממשיכים לחיות, ליהנות, לנשום לרוויה – בזכותם, בזכות מי שבמותו ציווה לנו את החיים.